את הפוסט הזה אני ממש מתרגש לכתוב כי הוא נוגע עבורי באחד מהנושאים הכי טעימים בעולם שלי.
כשאני רוצה להיזכר כמה אמא שלי אוהבת אותי אני נזכר בה קוראת לי לבוא איתה למחסן כדי לעזור לה, רגע לפני שיושבים לאכול, ואז היא מוציאה צנצנת ענקית של בצל כבוש, ואני מחייך מאושר, כי אני יודע מה יש בתוכה, וכבר מתחיל לגרגר.
הבצלצלים שכאן בתמונה לא ילדים. הם המתינו בצנצנת 23 שנה! הרבה לפני שנהייתי אבא, לפני שפגשתי את אשתי, ועוד כשהיתה לי רעמת שיער על הראש. ככה הרבה זמן.
לחמוצים, תרשי בפרסית ( ترشی) שמור מקום של כבוד במטבח הפרסי. הם אינם מאכל יומיומי, ונהוג להגיש אותם לשולחן באירועים מיוחדים כסמל לחגיגיות ואחווה, מעין איתות כבוד לאורחים באופן בו חולקים אוצר כה יקר, ששמור רק לאנשים מיוחדים.
הוריי נהגו להכין אותן סמוך לאירוע משמח (כמו לידה או חתונה) ולפתוח אותן כשזיק מיוחד ניצת בעיניים של כל מי שיושב לשולחן וכבר מתכנן מהלכיו איך להגיע אל הצלחת, בחוכמה ובמהירות.
בשבילי הצנצנות המאובקות האלו מסמלות סבלנות, ציפיה, געגוע, ובעיקר מסורת ומשפחתיות. הן יכולות להכיל מוסיר (שום פרסי עגול), חצילונים ממולאים נענע יבשה (להם הקדשתי פוסט נפרד), בצלצלים, שזיפי בוסר ירוקים ועוד דברים טובים, כל צנצנת והסיפור שלה.
כבישה איטית של כל כך הרבה שנים בחומץ תגרום לכם לשכוח לגמרי ממה שחשבתם שאתם אמורים לטעום. ואולי לשכוח שבכלל הצנצנת הזו קיימת. המרקם הנימוח, הצבעים והטעמים העמוקים מעיפים לי את הראש בכל פעם מחדש. זה מתפרק בפה בביס ראשון ושוטף את הגרון כמו צונאמי חמוץ מתוק. משתלב בהגשה של תבשילים ומאכלים כבדים ושומניים, ועושה שמח על הלב.
ועכשיו נשאר לי לחכות לפעם הבאה שאמא תקרא לי שוב לבוא איתה אל המחסן, זכיתי.
אז אם גם לכם בא לתת לעצמכם בעוד כמה שנים אוצר שמח תכינו גם לכם צנצנת כזו, לא הרבה עבודה ביחס לכל הזמן שזה הולך לחכות עד שיהיה מוכן, ולעונג שתפיקו מהטעם. המתכון ממש כאן:
מה צריכים?
1 צנצנת זכוכית גדולה (5 ליטר) עם מכסה אטום
1 קילו בצלצלים קלופים
2 כפיות מלח
חופן נענע יבשה
חומץ
מניחים את הבצלים בצנצנת יחד עם הנענע היבשה והמלח. ממלאים אותה בחומץ ומצפינים במקום חשוך וקריר. שוכחים ממנה 10 שנים לפחות ואז מוציאים, ושמחים. ומתגעגעים.
בתיאבון!
אהבתם? זה הזמן לסמן לב אדום ואוהב כאן למטה ולשתף חברים!