top of page

החולמים והמגשימים

בשבוע שעבר הייתי בסרט. אולי אפילו שניים, ביום אחד. אם הייתי צריך לתת לו שם הייתי קורא לו "החולמים והמגשימים". העלילה כוללת סיפור מעורר השראה על אנשים שהולכים בדרכים לא חצובות, יצאו לדרך עם חלום, מצפן של הלב ואמונה בצדקת הדרך, כל השאר פשוט קרה.

במסגרת עוד סיור לימודי של המסלול להנהגת הבריאות יצאנו לרמת הגולן. הלוקיישן המשוגע של טורבינות הרוח העצומות, הכלבים, והחספוס שבלט מכל פינה הצליחו לבלבל אותי ולתת תחושה שהגעתי לעולם אחר, של אדמה קשוחה.


לא בתמונה- אני קופא מקור
לא בתמונה- אני קופא מקור

בבוקר ביקרנו את ים ושירה גורן. ים (איש אדמה עם השם הכי רטוב בעולם, "ככה זה כשאתה נולד בנהריה ליד הים") הוא בוקר מחוספס שהחליט לגדל מרעה בקר grass fed ו- finished בשטחי הרמה, ושירה היא אשת חזון שחצבה הרוח, גיאולוגית מלאה בידע ותשוקה. יחד שניהם מגדלים 800 פרות שרועות באחו הפתוח בשיטת אלן סייבורי, בשטחים העצומים שסמוכים למבוא חמה.


כאן הן אוכלות ואוכלות ואוכלות
כאן הן אוכלות ואוכלות ואוכלות

הם קשובים לאדמה, למה שצומח עליה ומתחתיה, עם אוזן כרויה לפרות ולאיתני הטבע הם מעניקים להן חיים טובים, ומגדלים אותם בתנאי רווחה בתקן "חי בריא", כחלק מקואופרטיב "מרעה גולן", עם כל הקשיים הכרוכים בגידול מרעה בקר פתוח.

הם מניידים אותן בין שטחי המרעה והן רגועות, שמחות, יפות וחיות חיים עם מעט מאוד סטרס, ים מעיד שגם הוא עצמו חי חיים רגועים יותר מאז שעברו לשיטת הגידול הנוכחית, שדורשת מהם גם פחות מאמץ וגידול אינטנסיבי.


חשוב לציין שכיום רק 3 עד 4 אחוז מבשר הבקר שנאכל בארץ מגודל כאן מתחילת חייו ועד סופם, רוב הבשר שכולנו פוגשים אצל הקצב או בסופרים בגדולים, קפוא או טרי, מגיע במשלוחים חיים או בטיסה מארצות אחרות- בתנאי גידול אינטנסיביים, סטרס מתמשך, חיי סבל לפרות ופרקטיקה של ניהול סיכונים שננקטת לאורך כל חייה בעיקר מתוך אינטרס כלכלי, גם כשזה מגיע לבריאות החיה, והטיפול בה.


וכאן אורי מתכנן רילז עם פרה
וכאן אורי מתכנן רילז עם פרה

עם צוות קטן ומסור של אנשים כמו ישראל, אסף ורותם, ים ושירה הרימו מקום שאין לו אח ורע בארץ, ומייצרים אלטרנטיבה בריאה יותר, מתחשבת וראויה בתחום הבקר בארץ, הם חלק מקואופרטיב חשוב שרואה בזוית רחבה והוליסטית את נושא גידול הבקר. עם הרבה השראה מהסרט "לנשק את האדמה" (שזמין לצפיה בנטפליקס) הם התחילו לחלום, וממשיכים להגשים שיטת גידול אחרת, גם מזו של שאר הבוקרים של מרעה גולן.


השביל הזה מתחיל כאן
השביל הזה מתחיל כאן

מאוחר יותר נסענו לא רחוק משם, אל מושב מיצר שמעל הכנרת, לפגוש את עמית וירמי המופלאים, בני זוג שעושים חקלאות מקומית פורצת דרך. בחלקה של 9 דונם הם מגדלים אורז בטפטוף!

בפרוייקט, שקראו לו "אורז רוח" (בגלל אורך הרוח שנדרש כאן) הם מגדלים את האורז בטפטוף, שיטה פחות פופולרית מהצפה-שרווחת מאוד בעולם. ככה הם מצמצמים משמעותית את כמות המים הנדרשת לגידול, מקטינים את כמות הארסן שנספג באורז ומייצרים פחות מתאן, גז חממה מזיק שנפלט בתהליך ייבוש השדה לאחר ההצפה.


ירמי ועמית מדברים אורז
ירמי ועמית מדברים אורז

עמית היא אגרונומית וירמי איש חינוך, אנשים יקרים עם חיוך כובש. בעיניים נוצצות הם מספרים לנו איך בדרך שהם עושים הם פוגשים אינסוף אתגרים שלא העלו על דעתם שיצוצו, ועלו מתוך הצורך להתאים את האורז למקום- החל מהגידול עצמו, התאמה לעונה, קילוף האורז, השיוף שלו, ושמירה על שלמות הגרעין, וזה בכלל לפני שדיברנו על טסטים של סוגי הזנים השונים, והתאמות שנדרשים לעשות מבחינת החקלאות המקומית כדי לקיים מחזור גידול של אורז על כל חלקיו. עולם שלם.

בשיטה הזו הם הצליחו לגדל כבר כמה זנים שהביאו ארצה בשנים האחרונות, גם עגול וגם מאורך, והם בדרך, אינשאללה ובעוד כמה שנים נוכל לראות יותר גידולי אורז בשדות הקיץ של ישראל. בזכותם.


דוגמיות תבואה של אורז שגודל כאן, כל כך יפה ומרגש
דוגמיות תבואה של אורז שגודל כאן, כל כך יפה ומרגש

התרגשתי מהסיור הזה, בעיקר כי אורז הוא חלק גדול מחיי, אין יום שישי בלי סיר גדול של אורז שמביא אל הלב ריח של בית, הוא חלק מהילדות שלי, ושל הבנות גם היום. ולדעת שאורז שנאכל בהמשך הוא אורז שגדל כאן מילא אותי התרגשות אמיתית.

כל הדרך הביתה חשבתי איזה אנשים אמיצים יש ביננו, שלא נרתעים מכלכלה קשוחה, רוחות, גשם ומלחמה שמשתוללים בחוץ. השיגעון שלהם לדבר מוביל אותם לטפח חלומות שאולי יום יבוא ויהיו בהישג יד לעוד הרבה מאיתנו. בעשרים אצבעות הם מקיימים עולם, שהחל בחלומות רחוקים, או כרעיון בארוחת שישי, וקורה כאן בארץ מול העיניים. כי כשהלב יודע הוא פשוט יודע, גם אם הדרך היא חת'כת סרט.


פוסטים קשורים

הצג הכול

Comentarios


bottom of page