בטיפולים היום חזר על עצמו אותו סיפור שוב ושוב, קו מחבר בין כל אותם מטופלים שלא נפגשו מעולם וכולם מחזיקים ידיים. הוא חזר על עצמו בצורה בה בחרנו להתבונן וללמוד על כאב, דרך הטבע. דרך החיים.
כשמופיע כאב, זו יכולה להיות בקשה של הנפש או הגוף לעבור משליטה לשמיטה.
עלינו להיות מוכנים לעזוב את התכניות, לשמוט ולעזוב ולתת למרחב, לשדה הפנימי שלנו, להתארגן מחדש.
כשאנחנו שומטים, מפילים בכוונה, יכולים לקרות דברים נפלאים, פתאום רואים דברים שלא היו שם קודם, צצות צורות חיים חדשות, פוגשים בעוד חלקים בתוכנו שאולי שכחנו מרוב שהיינו עסוקים בלגדל יבול מסוג אחד באדמת חיינו.
מרוב שהיינו עסוקים בלטפח חיים שכחנו מה היה שם לפני שהתחלנו לעבוד בזה. בלהיות מי שאנחנו היום.
חנקנו את עצמנו מרוב עומס. וברגע שנשמוט תעלה באדמה שלנו רמת החנקן. שתעזור לעוד חיים לפרוח בהמשך הדרך.
אולי הכאב שהגיע עכשיו מסמן לנו החזקת יתר, שליטה שאינה הכרחית ואפילו פוגעת בנו. מאותת לנו להתקדם רק באות אחת כדי שהכל ירגיש אחרת, משליטה לשמיטה.
אות אחת. הבדל עצום. משליטה לשמיטה.
עומס יתר/ אביתר בנאי
חיים גדולים
נולדים בכאב
ראיתי את זה מספיק
כדי להאמין
גם כך יהיה הפעם
כנראה עומס יתר
כנראה צריך לתקן
כנראה תקופה חדשה מתקרבת
עכשיו הזמן שלך
למשוך למעלה
להפוך את האדמה
תנועה כל הזמן
זמן לחברים
עד שהלב נפתח
להיזכר בכוח
לשים שיר ולרקוד
תנועה כל הזמן
