האדום האדום הזה- תמר סיני על דרך המשי (חלק א')

לפני כמה ימים שוטטתי לי בשוק לוינסקי וליקטתי לי כל מיני ממתקים והפתעות למטבח של הסתיו, וכל כך שמחתי לפגוש ארגז מלא בתמרים סיניים טעימים ומתוקים, שישר חפנתי מלוא היד והבאתי אותם איתי הביתה. זיכרון מתוק מגינת התה במרכז צ'נגדו הוביל אותי להקדיש לו פוסט מיוחד על השימושים השונים בו לאורך דרך המשי, ולחבר לכבודו מתכון ישן-חדש.

התמר הסיני ברפואה הסינית והאירנית

התמר הסיני ( בשמו הבוטני Ziziphus Jujube, בפרסית או ערבית הוא נקרא Innab או Annab, בסינית Da Zao ) הוא פרי מופלא ממשפחת האשחריים שתורבת לפני כ-4000 שנה באזורי אסיה, הודו והמזרח התיכון. חשוב להבדיל בינו לבין התמר שאנו מכירים בארץ, וגם בינו לבין קרוב המשפחה שלו- הדום (בפי ערביי א"י- סידר או נבק, שם בוטני: Ziziphus spina-christi).

בשווקים בסין אפשר למצוא תמר סיני אדום (Hong Zao) או שחור (Hei Zao , או בשמו היותר נפוץ Da Zao, Da- גדול). ברפואה הסינית נחשב התמר הסיני למחמם, מחזק צ'י ודם ומרגיע נפש. טעמו מתוק והאיברים עליהם הוא משפיע הם הטחול, הקיבה והלב[1].

במטבח הסיני תוכלו למצוא אותו בדייסות, תבשילים ומשקאות שונים (כמו תה שמונת האוצרות או יין Hong Zao Jiu). הוא מכיל 84% סוכר ולכן משמש בעיקר כממתיק טבעי שימתן מרירותם וטעמם הדומיננטי של צמחים אחרים במרשם.

המרשם הסיני הכי מוכר המכיל Da Zao הוא [2]Gan Mai Da Zao Tang, מרקחת המסייעת בהרגעת הנפש ומכילה את התמר הסיני יחד עם חיטה FuXiaoMai ושוש קירח-ליקוריץ Gan Cao.

ברפואה האירנית המסורתית (ITM) משלבים את התמר הסיני בתרופות לטיפול בהצטננות, שפעת ושיעול.

התמר הסיני על דרך המשי

שיח התמר הסיני הוא שיח עמיד במיוחד, כזה שמצליח לצמוח במקומות יבשים וקרים בהם הרבה צמחים אחרים לא הצליחו. בספר "THE FOOD OF CHINA" הוא מתואר כ"שיח קוצני או עץ קטן הצומח בחלקים היבשים של צפון סין, על צידי מסילות הרכבת, חצרות בתים, וצוקי לס נוקשים... מתוך אמונה כי הוא מחזק ומבריא, פירותיו ניתנים לילדים קטנים כתוסף תזונה. בגלל צבעם, הפירות האדומים מועילים בעיקר ל[חיזוק ה]דם, והשחורים לחיזוק כללי, נהוג להכין מהם משחה בתוספת אגוזי מלך, שבגלל צורתם המזכירה מוח אנושי מיוחס להם יכולת חיזוק תפקוד המח"[3].

במטריה מדיקה ההודית נכתב כי "פירותיו המיובשים והבשלים משמשים כמשלשל עדין וחומר מכייח, הפירות נאכלים בדרך כלל עם ירקות, או שנהוג לשמר אותם לאחר הוצאת הגלעין, ייבוש והוספת פלפל צ'ילי אדום, מלח, תמרינד ומולסה. בחלקים ממדינת טמיל נאדו בהודו עושים בהם שימוש להכנת עוגות.

באירן משתמשים בתמר הסיני כתוספת מרעננת למשקאות חמים או קרים של סירופ ממותק בכוס זכוכית קטנה.

בבנגלדש מחמיצים אותם, ובוייטנאם וסין (בעיקר במטבח הקנטונזי) משתמשים בהם בקינוחים ומשקאות, כמו [4]Ching Bo Leung או chè sâm bổ lượng - משקה מתוק ומקרר, שחוץ מהתמר הסיני מוסיפים לו את פרי הלונגן המיובש, אצה טריה, שעורה וזרעי לוטוס יחד עם קרח כתוש[5].

באיטליה נהוג להכין מהם ליקר בשם brodo di giuggiole ובהרי האטלס במרוקו מכינים מהם דבש.

את חלק 2 של הפוסט אקדיש למתכון מהמטבח הפרסי בו שילבתי את התמר הסיני, למעבר לחלק 2 לחצו כאן.

ביבליוגרפיה:

[1] http://www.itmonline.org/arts/jujube.htm

[2] Bensky D and Barolet R, Chinese Herbal Medicine: Formulas and Strategies, 1990 rev. ed., Eastland Press, Seattle, WA.

[3] Anderson EN, The Food of China, 1988 Yale University Press, New Haven, CT.

[4] https://en.wikipedia.org/wiki/Ching_bo_leung

[5] https://welcometoiran.com/jujube/

#dazao #תמרסיני