יין ויאנג

כמו בחיים, הכל יחסי ...

חשוב לציין כי ליחסיות משמעות רבה כאשר מדברים על יין ויאנג, הכל יחסי גם כאן, שהרי האדם המתגורר באילת הוא יאנגי בהשוואה לאדם המתגורר בחרמון, אך בהשוואה לאדם המתגורר במדבר סהרה, האילתי הוא הייני מבין שניהם, כך שהכל- יחסי.
היין והיאנג מצויים סביבנו בכל מקום אשר אליו נפנה, היין מבטא חומר בעוד היאנג מבטא אנרגיה, ובתוך כל אחד מהם מצוי הפוטנציאל של ההופכי לו (את הפוטנציאל מייצגת אותה נקודה שחורה או לבנה בסמל היין-יאנג), דוגמא טובה לכך ניתן לראות במחזור עונות השנה, החורף שהינו עונה יינית, הינו עונה גשומה, אשר בה מקבלים הצמחים את הנדרש להם כדי לפרוץ מעלה ולגדול בחודשי האביב, שיא היאנג , ואז יגיע הקיץ, העונה החמה אשר טומנת בסופה ימים של שלכת, התכנסות ופרידה מן ימי החום, לטובת הסתיו האפרורי, היין הוא החורף, היאנג הוא הקיץ, ואילו הפוטנציאל מצוי בתחילת ובסוף כל קצה, דהיינו- האביב והסתיו.

היין והיאנג בגופנו

האדמה הנחשבת ליין מכילה את הזרע הפורץ מעלה שהינו יאנג, ואילו השמיים הנחשבים ליאנג, ממטירים את הגשם, המים, הנחשבים ליין.
הקבלה נוספת לקוטביות היין ויאנג ניתן לראות באיברי הגוף החלולים (מעיים, קיבה, שלפוחית שתן וכיס מרה) המכילים פחות חומר ולכן הם איברים יותר יאנגיים, לעומת האיברים המלאים שאינם חלולים ומלאים (דוגמת לב, כבד, טחול, ריאות) ונחשבים לאיברים יניים.
חשוב לעשות פעולה יינית (לנוח ולישון בלילה) על מנת שנוכל לעשות פעולה יאנגית (לתפקד במשך היום) ולהיפך- חשוב להיות פעילים על מנת שנוכל לנוח היטב בלילה ולצבור כח ליום הבא אחריו.

דוגמאות נוספות לניגודי יין ויאנג מצויות בכל מקום, הנה כמה מהן, נסו לשער מהו היין ומהו היאנג מביניהם: ילד - זקן, אישה- גבר, שמש - ירח, מתחת - מעל, רך - קשה, גב- בטן, צפון- דרום, רטוב- יבש, מלוח-חריף, כחול- אדום.
לסיכום, היין והיאנג מצויים בכל מקום, מנוגדים זה לזה ובה בעת משלימים זה את זה. כל אחד מהם מכיל את שורשו של האחר ויחדיו הם יוצרים את השלם, המחזורי, והאינסופי.